<h1>צרור החיים הדרך השני סימן י"ג</h1>
<h2>דף מא:</h2>
ומים הבאים בתוך הסעודה רבינו שלמה ורבני צרפת ז"ל היו נוהגין שלא לברך עליהם, דפת פוטרתן, דלשרות המאכל הן באין. וכדאמרי' גבי יין נמי דמן הדין היה פטור כשבא בתוך הסעודה, אלא משום דקבע ברכה לעצמו. כלומר שמברך עליו בכמה מקומות אע"פ שאינן צריכין לשתות כמו בקדוש ובהבדלה. ואע"פ שהיו מברכין על המים הבאים בתוך הסעודה, ומפרשין פירוש אחר, מנהג רבנו ש"י ז"ל עיקר.
<h2>דף מב:</h2>
ובענין היין יש לנו דינים אחרים, דיש יין שבא לפני המזון כגון בקדוש והבדלה אם פוטר היין שבתוך המזון והדין כך הוא: דיין קדוש אע"ג דלמצוה הוא בא, כלו' דקודם הוא בא, כבא לשתות דמי, ופטר ליין שבתוך המזון, ויין קדוש במקום סעודה הוא. וכן הדין גבי הבדלה היכא דמבדיל בשולחנו, אע"פ שאין הבדלה במקום סעודה, מ"מ השתא פוטר ליין שבתוך המזון. וכן כתבו בתוספות. וראייתם מההיא דפסחים (קא, ב) מיין וקדוש אליבא דר' יוחנן דסבירא ליה דאפילו שלא במקום סעודה מקדש. וסבירא ליה שיוצא ביין קידוש שלא במקום סעודה, וה"ה לדידן גבי הבדלה שהבדיל על שלחנו הוציא ליין שבתוך הסעודה. וכן דין שפטר יין שלפני המזון כיין שלאחר המזון ברביעית אדם קובע סעודה על היין, כגון שבתות וימים טובים דזה לשתות וזה לשתות. ובמקומות הללו שהיין מצוי, אין הפרש בין שבתות לימי החול, דיין שלפני המזון פוטר שלאחר המזון, דקובעין סעודתן על היין, וכן דעת הר"ז הלוי.
ויין שבתוך הסעודה אינו פוטר ליין שלאחר שיחה וצמא מתוך השיחה, אבל לאחר אכילה מיד או אפילו לזמן מרובה ועדיין בא לשרות המאכל, יין שבתוך המזון פוטרו. ויין הבא בתוך המזון טעון ברכה, דגרם ברכה לעצמו. והמבדיל על היין שבתוך הסעודה אין האחרים יוצאין בברכה, שאין בית הבליעה פנוי וכל אחד עוסק באכילתו. ואמרו משום רבינו ש"י ז"ל שאם אמר באמצע הסעודה, סברי רבותי ופי', דעתכם פנוי לברכה, והם מניחים לאכול כדי לשמוע, דשפיר דמי. ואחד מברך לכולם. ועל סמך זה שמעתי בצרפת כי נוהגים בברכת המוציא לומר הבוצע ברשות רבותי. ועל ברכת היין סברי רבותי. ואמרו לי כי ברכת המוציא לב הסמוכין פנוי לשמוע ולצאת, ואין צריך רק ליקח רשות. אבל בברכת היין שכבר הן אוכלין ואין לבם אלא לאכול, צריך לומר סברי רבותי. כלומר אם דעתם לברכה, ואע"פ כי בקידוש נוהגין לומר סברי, ועדיין לא אכלו, הטעם כדי שלא נחלוק בברכת היין. ורבנו אלחנן ומקצת רבותינו הצרפתים ז"ל חולקין, דבכל ענין צריך כל אחד לברך לעצמו בתוך הסעודה ואינו יוצא בברכת חבירו. ובירושלמי אמרו שאין בית הבליעה פנוי ואל יענה אמן דשומע כעונה חששו שמא יבא לידי עניית אמן. וכן המנהג כרבנו אלחנן.
<h2>דף נט:</h2>
ופעמים שמביאים יין אחר בתוך הסעודה ממין אחר וצריך לברך עליו הטוב והמטיב אע"פ שאין צריך לברך בורא [פרי] הגפן, אבל מברך הטוב והמטיב, על רבוי היין. וכן הוא בירושלמי (ברכות ס' פ"ו) מברך על כל חבית וחבית. וצריך לתת לבני ביתו מאותו היין וזהו הטוב והמטיב לאחרים. ויחיד האוכל לא יברך הטוב והמטיב כדאיתא בפרק הרואה וכמו שאמרנו ביין הבא בתוך הסעודה יברך אחד לכולן, כן הדין בהטוב והמטיב דכל אחד יברך לעצמו. ולפירש"י ז"ל אחד מברך לכלן. ולא תקנו הטוב והמטיב אלא על היין משום שהטוב והמטיב נתקן על הרוגי ביתר. הטוב שלא הסריחו והמטיב שניתנו לקבורה, (ברכות מו, א) והדם דומה ליין. ועוד אמרו כי על שנעשה הענין בכרם שגדר המלך כרמו מן ההרוגים תקנוה על היין.
